טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' עודהת"ט 8141-03-10 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' עודה

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה שתי בקשות לביצוע שטר אשר הוגשו ע"י התובעת (להלן: "התובעת" או "טמפו") כנגד הנתבע/החברה לה ערב הנתבע (להלן: "הנתבע"). הבקשה האחת שמספרה 44397-03-10 עניינה שטר חוב ע"ס 179,000 ₪ שנעשה ביום 24.4.2003 (להלן "השטר"). שטר זה הוגש לביצוע, כפי שעולה ממכלול הראיות, בגין יתרת חוב שנותרה מהלוואות שנתנה התובעת לנתבע. הבקשה השנייה שמספרה 8141-03-10 עניינה על פי בקשת הביצוע שני שטרי חוב, האחד ע"ס 50,000 ₪ והשני ע"ס 8,787.51 ₪ (להלן "השטרות הנוספים"). גם לבקשת ביצוע זו צורף שטר החוב מיום 24.4.2003. הסכום הנתבע בתיק זה תואם את יתרת החוב המופיעה בכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע אצל התובעת (להלן: "הכרטסת") והעומדת על סך של 58,787.51 ₪ והנובעת מחוב בגין אספקת סחורה.

למעשה, שתי הבקשות נובעות מאותה מערכת יחסים שהייתה בין התובעת לנתבע. בשני התיקים הוגשה התביעה כנגד הנתבע כערב לחובות חברת "מ.מ מסעדות בע"מ" (להלן: "החברה") שהייתה החייבת העיקרית ושנוהלה ע"י הנתבע. החברה התקשרה בהסכם עם התובעת לאספקת משקאות ושתי הבקשות שהוגשו לביצוע, הוגשו בגין חובות, אשר לטענת התובעת, נותרו לחברה לאחר סיום ההתקשרות, ואשר הנתבע ערב לחובות אלו.

הדיון בשתי הבקשות (אשר לאחר שהתקבלה הבקשה להתנגדות לביצוע שטר, הפכו למעשה לשני תיקים) התנהל במאוחד וגם פסק הדין ניתן במאוחד (למרות שלא בוצעה קשירה טכנית מלאה במערכת נט המשפט).

תמצית טענות התובעת:

מטעם התובעת הוגש תצהיר ע"י רמי פירקה, אשר מכהן כמנהל ערוץ תדמית לילה אצל התובעת (להלן: "רמי"). רמי פירט את החוב שנותר לנתבע אצל התובעת בסעיף 5 לתצהירו כדלקמן: "בקוד הלקוח הנ"ל נותרה יתרת קרן חוב בסך של 219,080 ₪.

א. 160,292 ₪ יתרה חוב בגין הלוואה שלא הושבה.

ב. 71,008 ₪ בגין חשבוניות שלא נפרעו ושיקים מחוללים".

החברה והנתבע חתמו על שטרי חוב להבטחת התחייבויות החברה במסגרת ההסכם לאספקת משקאות שהיה בין התובעת לחברה.

תיק הוצל"פ 2600783103, אשר בעקבותיו נפתח תיק אזרחי 44397-03-10 מבוסס על שטר חוב בסך של 179,000 ₪ (להלן "השטר הראשון").

לחברה נותר חוב בגין אספקת סחורה שסופקה לה בין התאריכים 8.4.2003-18.12.2003. החוב הינו בסך של 58,787.51 ₪ (נכון ליום 31/07/05).

חוב ההלוואה:

התובעת תארה את החוב כדלקמן: "בתחילת 1999 חתם הנתבע על הסכם הלוואה שקיבל מהתובעת במסגרתו נתנה לו התובעת הלוואה בדרך של הקדמת הנחות לנתבע ע"ס של 200,000 ₪ (להלן "ההלוואה הראשונה"). כאמור, הלוואה זו עתידה הייתה להיות משולמת באמצעות צבירת הנחות לרכישות מוצרים שיבצע הנתבע מהתובעת" (סעיף 10 לסיכומי התובעת).

ההלוואה השנייה ניתנה ביום 1.5.2003 ע"ס של 179,000 ₪ והיא הייתה עתידה להיפרע בתשלומים עד ליום 15.1.2007. סכום זה מורכב מיתרת החוב בגין ההלוואה הראשונה בסך של 96,760 ₪ וסכום של 82,240 ₪, אשר ניתן כהלוואה נוספת שאמורה הייתה להיפרע אף היא בדרך של צבירת הנחות (סעיף 11 לסיכומי התובעת).

כנגד ההלוואה השנייה נתנה החברה לתובעת 15 שיקים בסכום כולל של ההלוואה.

9 שיקים חוללו ע"י הבנק הנפרע ואת שאר השיקים בחרה התובעת שלא להפקיד מאחר שהתברר שהחשבון ממנו נמשכו היה מוגבל (סעיף 12 לסיכומי התובעת).

מאחר ולנתבע הייתה יתרת זכות אצל התובעת יתרת קרן החוב בגין ההלוואה עומדת ע"ס של 160,292 ₪ (סעיף 13 לסיכומי התובעת).

מעדויות הצדדים, כולל עדויות הנתבע, עולה כי הנתבע ידע את תנאי ההלוואה ואופן השבתה והוא ידע על חובו לתובעת, הדבר עולה גם מעדותו של שותפו של הנתבע, צוקי קצב.

עיקרה של תביעה זו בהפרת הסכמי ההלוואה שבין התובעת לחברה אשר הביאו למימוש שטרי החוב שנחתמו ע"י הנתבע. החוב הנתבע הינו החוב המופיע בכרטסת שצירפה התובעת. היות ומדובר בעילה שטרית הרי שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע, אם רצה להוכיח שהמצב שונה מזה המופיע בכרטסת ובשטרי החוב.

העדר ראיות בידי הנתבע: